<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן י"ד</h1>
<h2>דף צז:</h2>
בשר שנתבשל בקדירה חולבת אם היא בת יומא הכל אסור ואם לאו הרוטב והבשר כשר והקדירה אסורה. היה מבשל חלב ולקח הכף מקדירה של בשר וביחש בה את החלב, אם הכף בת יומא בס', ואם לאו הכל כשר והכף אסורה.
מעשה בביתו של ר' במחבת שבישל בה חלב והעבירוה מעל האש, ושהתה על הקרקע זמן מועט, ועירו מחלב שבמחבת בקערה של בשר, וחזרו ועירו את החלב לתוך המחבת ואסר ר' הקערה, והתיר החלב מספק ספיקה ספק הקערה בת יומא ואת"ל שהיתה בת יומא שמא לא היה כל כך חם שהיד סולד בו, שהרי שהתה אחרי כן.
עוד בא לפניו [לפני ה"ר יצחק בר' אברהם] בכף של בשר בת יומא ושמו בקדירה של חלב שהיא מלוחה, ואסר הכף שהיא בת יומא, והתיר החלב אם יש ס' מן הכף.
בשר שנתבשל בקדירה חולבת אם הקדירה בת יומא הכל אסור, ואם אינה בת יומא הרוטב והבשר כשר דנותן טעם לפגם הוא, אבל הקדירה אסור לפי שבלעה חלב ובשר. מעשה שבישלו חלב ולקחו הכף מן הקדירה של בשר וביחש בה את החלב, ואומר ר' כיון שהכף בת יומא צריך לשער בס', אם יש ס' מן הכף כשר ואם לאו אסור', ואם לא היתה בת יומא הכל כשר והכף אסורה. מעשה בא לפני ה"ר יצחק בר' אברהם במחבת חולבת שהיתה בת יומא שבישלו בה דגים והסיר בדופנו של כף של בשר, שהיתה בת יומא כמו כן אופיא שקורי' איקומא, והתיר את המחבת ואת הדגים מטעם ס', כיון שלא הסיר בעומקה כ"א בדופן שלה, ואסר את הכף מטעם שהמחבת חולבת היתה בת יומא. ואחר כך היה מעשה שתחב את הכף בעודה בת יומא בקדירה של בשר שלא היה בה ס', ואו' ה"ר יצחק דאע"פ שאין שם ס' מותר הבשר והקדירה, כיון שמתחלה לא נאסרה אלא מפני דופן ולא מטעם עומק, ודופן יש בה ס' והכל מותר. עוד בא מעשה לפניו בכף שאינה בת יומא שהיתה חולבת ותחב אותה במים רותחין שהיו במחבת של בשר שהיתה בת יומא, והתיר המחבת מפני שהכף אינה בת יומא, ואסר את הכף שבלע ממים רותחין של בשר ונותן טעם לשבח. ואחר כך היה מעשה שהכף הזו בעודה בת יומא תחב אותה במים רותחין שהיו במחבת חולבת בת יומא והיה הכל בשר בחלב ואסר הכל, שלא היה בה ס', וטעון קבירה כדקיימ' לן בתמורה [ל"ג ע"ב] בשר בחלב בקבורה. עוד בא מעשה לפניו שנמצאת קערה חולבת ספק בת יומא עם קערות של בשר בנות יומן וכולן היו נקיות ולא היה רוצה לאסור הקערה חולבת, כי אמר בחזקת היתר נקטינן להו, דקערה חולבת הודחה לבד וקערות של בשר הודחו לבדן, ואת"ל שהודחה עמם שמא לא היתה בת יומא והיו כשרות הקערות. ואם היה אמת שהקערה הודחה עמם והמים היו חמין, אז היתה אסורה שהיתה בולעת מקערות של בשר שהיו בני יומן, אבל אם היו צוננין אז היתה מותרת, כיון שהיתה צונן בר צונן, וצונן בר צונן מדיח כדאמ' בפ' כיצד צולין [ע"ו ע"א]. עוד מעשה בא לפניו, בקערה חולבת שהודחה עם קערות של בשר בני יומן, וראתה יהודית שבשעת הדחה שהדיחתן השפחה, היתה המחבת על הקרקע, וגם השפחה גויה היתה מדיחה כל קערה וקערה בלבדה, ולא היתה מנחת קערות הרבה במחבת, אבל לא היתה יודעת אם היתה בתוך הקערות קערה חולבת או לאו, ושאלו לגויה לפי תומה ואמרה שהמים היו פושרין, והתיר הקערות של בשר מטעם ספק ספיקא, ספק אם היו חמין אם לאו ואת"ל שהיו המים חמין שמא הקערה חולבת הודחה באחרונה והקערות של בשר הודחו בהיתר, אבל הקערות החולבת גם המחבת אסר.
מעשה בא לפני הר"ש בפרור שבישלו בו בשר ואחרי כן הוחמו בו חמין ושמו באותן חמין כף אחת שהגיסו בה חלב, ומלגו באותן מים עצמן תרנגולת, והורה שהפרור והכף אסורין והתרנגולת הכשיר, לפי שנמלגה בכלי שיני וכלי שיני אינו מבשל.
<h2>דף קד:</h2>
עוד בא מעשה לפניו [לפני ה"ר יצחק בר' אברהם] בקערה של בשר בת יומא והדיחו אותה ועשו מאכל מגבינה ומקמח ובצים בתוכה והכל היה צונן, והצריך להפך הקערה על פיה ומה שנפל ממנה היתר, דאין הגבינה בולע כלום מן הקערה, כיון שהודחה וגם צוננת, אבל מה שדבק בה אסר והקערה עמו, מטעם שהיתה בת יומא ובולעת מן הגבינה.
מעשה בא לפני הר"ש בפרור שבישלו בו בשר ואחרי כן הוחמו בו חמין ושמו באותן חמין כף אחת שהגיסו בה חלב, ומלגו באותן מים עצמן תרנגולת, והורה שהפרור והכף אסורין והתרנגולת הכשיר, לפי שנמלגה בכלי שיני וכלי שיני אינו מבשל.
<h2>דף קז:</h2>
עוד בא מעשה לפניו [לפני ה"ר יצחק בר' אברהם] בקערה של בשר בת יומא והדיחו אותה ועשו מאכל מגבינה ומקמח ובצים בתוכה והכל היה צונן, והצריך להפך הקערה על פיה ומה שנפל ממנה היתר, דאין הגבינה בולע כלום מן הקערה, כיון שהודחה וגם צוננת, אבל מה שדבק בה אסר והקערה עמו, מטעם שהיתה בת יומא ובולעת מן הגבינה.
<h2>דף קיא:</h2>
בשר שנתבשל בקדירה חולבת אם הקדירה בת יומא הכל אסור, ואם אינה בת יומא הרוטב והבשר כשר דנותן טעם לפגם הוא, אבל הקדירה אסור לפי שבלעה חלב ובשר. מעשה שבישלו חלב ולקחו הכף מן הקדירה של בשר וביחש בה את החלב, ואומר ר' כיון שהכף בת יומא צריך לשער בס', אם יש ס' מן הכף כשר ואם לאו אסור', ואם לא היתה בת יומא הכל כשר והכף אסורה. מעשה בא לפני ה"ר יצחק בר' אברהם במחבת חולבת שהיתה בת יומא שבישלו בה דגים והסיר בדופנו של כף של בשר, שהיתה בת יומא כמו כן אופיא שקורי' איקומא, והתיר את המחבת ואת הדגים מטעם ס', כיון שלא הסיר בעומקה כ"א בדופן שלה, ואסר את הכף מטעם שהמחבת חולבת היתה בת יומא. ואחר כך היה מעשה שתחב את הכף בעודה בת יומא בקדירה של בשר שלא היה בה ס', ואו' ה"ר יצחק דאע"פ שאין שם ס' מותר הבשר והקדירה, כיון שמתחלה לא נאסרה אלא מפני דופן ולא מטעם עומק, ודופן יש בה ס' והכל מותר. עוד בא מעשה לפניו בכף שאינה בת יומא שהיתה חולבת ותחב אותה במים רותחין שהיו במחבת של בשר שהיתה בת יומא, והתיר המחבת מפני שהכף אינה בת יומא, ואסר את הכף שבלע ממים רותחין של בשר ונותן טעם לשבח. ואחר כך היה מעשה שהכף הזו בעודה בת יומא תחב אותה במים רותחין שהיו במחבת חולבת בת יומא והיה הכל בשר בחלב ואסר הכל, שלא היה בה ס', וטעון קבירה כדקיימ' לן בתמורה [ל"ג ע"ב] בשר בחלב בקבורה. עוד בא מעשה לפניו שנמצאת קערה חולבת ספק בת יומא עם קערות של בשר בנות יומן וכולן היו נקיות ולא היה רוצה לאסור הקערה חולבת, כי אמר בחזקת היתר נקטינן להו, דקערה חולבת הודחה לבד וקערות של בשר הודחו לבדן, ואת"ל שהודחה עמם שמא לא היתה בת יומא והיו כשרות הקערות. ואם היה אמת שהקערה הודחה עמם והמים היו חמין, אז היתה אסורה שהיתה בולעת מקערות של בשר שהיו בני יומן, אבל אם היו צוננין אז היתה מותרת, כיון שהיתה צונן בר צונן, וצונן בר צונן מדיח כדאמ' בפ' כיצד צולין [ע"ו ע"א]. עוד מעשה בא לפניו, בקערה חולבת שהודחה עם קערות של בשר בני יומן, וראתה יהודית שבשעת הדחה שהדיחתן השפחה, היתה המחבת על הקרקע, וגם השפחה גויה היתה מדיחה כל קערה וקערה בלבדה, ולא היתה מנחת קערות הרבה במחבת, אבל לא היתה יודעת אם היתה בתוך הקערות קערה חולבת או לאו, ושאלו לגויה לפי תומה ואמרה שהמים היו פושרין, והתיר הקערות של בשר מטעם ספק ספיקא, ספק אם היו חמין אם לאו ואת"ל שהיו המים חמין שמא הקערה חולבת הודחה באחרונה והקערות של בשר הודחו בהיתר, אבל הקערות החולבת גם המחבת אסר.
ופת שנילוש בחמין שהוחמו בקדירה שמבשלין בה בשר, לכתחלה אסור לאוכלה בחלב, דיעבד מותרת, כך הורה הלכה למעשה. שמעיה מפי הרב.
<h2>דף קיב.</h2>
הא דאמ' גבי גוזל דנפל לכותח דמותר אי (אינו) נאכל מחמת מילחו, וקאמ' אבל צלי בעי קליפה. נר' דאפי' לא נמלח כלל הוה מצריך ליה קליפה, דכיון דצלי רך הוא ובולע, דהא דאמרי' צונן לתוך צונן מדיח, היינו בדבר חי אבל בדבר צלי לא, א"נ ד"א דלא רכיך אבל גוזלא דרכיך בעי טפי, ואי אית ביה פילי הכל אסור ואפי' בקליפה לא סגי. ויש להחמיר ולאסור אף בקליפה בשר בהמה שצלוי ונפל בחלב, דכולו אסור דלא בקיאינן היכא דאית ביה פילי להיכא דלית ביה פילי.
<h2>דף קיג.</h2>
מעשה בא לפני ר' בחלב צונן שנמצא על דגים מלוחים שקורי' מקרייש, והיתיר ר' משום טהור מליח וטמא תפל, אפי' תרצה לחושבו כרותח, אע"פ שהמליח' יבישה כבר קצת. וכן כשר בימות החורף כשהוא לח מבחוץ ויש עדיין עליו לחלוחית המליח', כעין ההוא מעשה [קי"ב ע"א] דבר גוזלא דנפל לכמכא דחלב, דחשיב ליה תלמוד' מליחת הכותח כרותח, אם היה [אינו] נאכל מחמת מילחו, אע"פ שמליחתו מימים רבים, מ"מ יש להתירו מטעם זה. ור' שלמה בר שמחה היה רוצה לומ' דטהור מליח וטמא תפל מותר, זהו דוקא כשזה בצד זה, אבל זה על זה יהא אסור מטעם תתאה גבר ועילאה גבר, דכדי קליפה צריך להסיר לכל הפחות. ור' השיב דלאו מילתא היא, דבמליח הרי הוא כרותח לא שייך כלל תתאה גבר ועילאה גבר, דאטו מי שייך למימר שהעליון מיקר התחתון או התחתון מיקר העליון, זהו שבוש גדול, והלא (בליעת) [פליטת] המליח אינו מכח חמימות שיש במלוח, אלא שכח המלח דוחקו (לבלוע) [לפלוט], ואין חלוק בין זה בצד זה, וכיון דשרי בטהור מליח וטמא תפל יש להתירו בכל עניין, דעל כרחי' טעמ' משום דאין כח במלוח לבלוע התפל. ולדבריו יש להתיר כשהאיסור והיתר חם וצונן זה בצד זה, כיון שאין כח לבלוע זה אצל זה, וזה אינו כי בכל התלמוד אסור הוא. ועוד ק"ו כשהאיסור חם על היתר צונן אמרי' לשמואל ע"ג דתתאה גבר וכח התחתון עדיף, אפי' הכי אדמייקר ליה בלע וצריך קליפה, וכ"ש כשזה אצל זה שאין כח ההיתר (גמור) [גובר] האיסור, שיצטרך קליפה. והוא היה אומר שיש חילוק, דהת' כשזה על זה נהי דתתאה גבר מ"מ כח כובד (התחתון) [העליון] דחיק להו ובלעי, אבל כשזה בצד זה לא בלע כלל האי מהאי. ולאו מילתא היא דהיכן מצינו חילוק בתתאה ועילאה גבר, בין מכביד ובין שאינו מכביד, אילו טעמים שאין בהן ממש, ומה כובד יש בנפול רוטבו על החרס [פסחים ע"ה ע"ב], ולדבריו שמחמת הכובד מחמם יותר, כמו כן מיקר יותר הצונן את החם ומקרר יותר העליונה צונן את התתאה, אם הכובד גורם יותר מכשהם זה בצד זה. ועוד היכן חילק התלמוד טהור מליח וטמא תפל בין זה לצד זה ובין זה על זה, ועוד מאי פסקא אדרבא אורחא דמילתא יש להיות זה על גב זה. עוד היה אומר שבלא ראיה אין (לחלק) [להשוות] רתיחת מליח לרתיחת צלי לעניין תתאה ועילאה, וראיה גדולה יש שהתלמוד מתיר טהור מליח וטמא תפל, ונגיעת חם וצונן בכה"ג היה הטהור נאסר, ועוד שהטעם דתתאה גבר משום אייקורי ואחומי, ופשיט' אין לומר שיגרע כח המליח לעניין (בליעתה) [פליטתה], כשיהא על דבר צונן כל היום כגון בשר תפל או שלחן או איסתבא יותר מכשיהא על בשר מליח.
עוד בא לפניו [לפני ה"ר יצחק בר' אברהם] בכף של בשר בת יומא ושמו בקדירה של חלב שהיא מלוחה, ואסר הכף שהיא בת יומא, והתיר החלב אם יש ס' מן הכף.
